מלכוד הדיבידנד בספוט מול פורוורד
כתבה קודמת
חלוקת דיבידנד היא אירוע משמח של קבלת מזומן לחשבון. עם זאת, עבור סוחרי אופציות מעו"ף מתוחכמים, דיבידנד אינו בונוס אלא פרמטר תמחור קריטי ומורכב. הוא משנה באופן ישיר את כל משוואת ה-Put-Call Parity ועלול לטלטל פוזיציות שלמות אם אינו מנוהל נכון.
רבים נוטים להביט על מדד ת"א 35 הנוכחי כעוגן התמחור, אך בעולם הנגזרים הכללים שונים. כדי לסחור במקצועיות, חובה להבין מדוע מחיר הפורוורד הוא המלך האמיתי של הזירה.
למה ה-Forward Price הוא המלך?
תמחור אופציות אינו נשען על מחיר המדד הנוכחי, ה-Spot, אלא על מחיר העתיד המגולם, ה-Forward Price, למועד הפקיעה. במהלך עונת הדוחות הכספיים, הערכות הדיבידנד של החברות הדומיננטיות במדד, כמו הבנקים הגדולים או חברות האנרגיה, מעצבות את מחיר הפורוורד באופן אקטיבי ומתמשך.
האפקט האריתמטי הוא פשוט אך עוצמתי: מאחר שביום ה-Ex-dividend מחיר המניה צונח בגובה החלוקה, דיבידנד צפוי מוריד את מחיר הפורוורד המגולם ביחס למחיר הספוט הנוכחי. טעות קלה בלבד בהערכת תשואת הדיבידנד (Dividend Yield) של המדד תוביל מיד לתמחור שגוי של עקומת התנודתיות, ה-Skew, וליצירת עיוותים קשים בציטוטי האופציות הרחוקות מהכסף (OTM).
המלכוד המקצועי של האירוע הבדיד
בניגוד לריבית חסרת סיכון, שהיא פרמטר רציף וקל לחיזוי לאורך זמן, דיבידנד הוא אירוע בדיד (Discrete) ולא ליניארי. חברות יכולות להפתיע את השוק, ושינוי פתאומי במועד ה-Ex או בגובה הדיבידנד המוכרז בפועל יוצר "קפיצה" (Jump) חדה בתמחור האופציות.
הבעיה הגדולה ביותר של מנהלי התיקים היא שאת קפיצת התמחור הזו לא ניתן לגדר באמצעות דלתא בלבד. סוחרים שמסתמכים על מודלים פשטניים עלולים למצוא את עצמם חשופים להפסדים תפעוליים וארביטראז' שלילי, רק בגלל שלא תמחרו נכון את הפער שבין הספוט לפורוורד.
כתבה הבאה