כשהמדד שקט אבל הבפנים גועש
כתבה קודמת
דמיינו את מדד ה-S&P 500 נע הצידה בשיעמום מוחלט לאורך שבועות, בזמן שמתחת לפני השטח מתחוללת סערה: מניות הטכנולוגיה מנתרות למעלה, מניות האנרגיה חוטפות מכה קשה, וחברות הקמעונאות נסחרות בתזזיתיות. הסוחר הממוצע שמביט במדד הראשי רואה שוק רגוע וחסר עניין, אך סוחר ה-Dispersion מזהה הזדמנות מבוססת עיוות בתמחור התנודתיות היחסית בין המדד לבין הרכיבים המרכיבים אותו.המכניקה של תמחור תנודתיות ומתאםכדי להבין את העיוות, יש לרדת לשורש האלגברה של הנגזרים.
תנודתיות של מדד אינה רק ממוצע התנודתיות של המניות בתוכו, אלא תוצר ישיר של המתאם ($Correlation$) ביניהן.
כשהמתאם נמוך – כלומר המניות נעות בכיוונים הפוכים או לא מסונכרנים – התנועות המנוגדות מנגחות ומקזזות זו את זו. כתוצאה מכך, המדד נראה שקט ושומר על יציבות, אף על פי שרמת התנודתיות בתוך הבית פנימה גבוהה מאוד.בשוק האופציות נוצר לעיתים קרובות תמחור יתר של אופציות על המדד הראשי (עקב ביקושים מוסדיים להגנות היקפיות), יחסית למחיר האופציות של המניות הבודדות.
סוחר ה-Dispersion מנצל את דיס-הפרופורציה הזו על ידי שני צעדים משלימים:
מכירת תנודתיות על המדד ($Short\ Volatility$): כתיבת אופציות על המדד הראשי, מתוך הנחה שהמתאם הנמוך ימשיך לבטל את התנועות הפנימיות וישמור על המדד הכללי בתוך טווח מסחר רגוע.
קניית תנודתיות על המניות ($Long\ Volatility$): רכישת אופציות (כמו Straddles או Strangles) על סל מניות מרכזיות מתוך המדד, כדי לייצר רווח מהתנודות החדות של כל חברה בנפרד, ללא תלות בכיוון שאליו היא נעה.
איפה שוכב היתרון הסטטיסטי?
אסטרטגיה זו מהווה למעשה פוזיציה שקולה ומחושבת על ירידה במתאם המשתמע ($Implied\ Correlation$).
כאשר המניות הבודדות ממשיכות לנוע בעוצמה לכיוונים מנוגדים, האופציות הקנויות על המניות מייצרות רווח מובנה הודות לרגישות ה-Gamma הגבוהה שלהן. במקביל, האופציות המכורות על המדד הראשי סובלות משחיקת זמן מהירה ($Theta$) ועריפה של סטיית התקן הגלומה, שכן המדד עצמו נשאר מקובע במקומו.
הניתוח המדויק של המתאם הפנימי הוא שמאפשר לחלוב רווחים מחוסר היעילות של השוק – גם כשהמדד אינו מראה שום סימני חיים.
כתבה הבאה