כשהשוק מאבד את הזיכרון השקט שלו
כתבה קודמת
מתמטיקאים יגידו לכם ששינויי מחירים בשוק הם אקראיים לחלוטין. הסוחרים בשטח, לעומת זאת, מכירים מציאות שונה לגמרי: לתנודתיות יש זיכרון. תופעת ה-Volatility Clustering (מקבצי תנודתיות), שגילה הכלכלן בנואה מנדלברוט, מכתיבה חוק פשוט אך עוצמתי – תקופות של תנודתיות גבוהה נוטות להגיע במקבצים צפופים, וכך גם תקופות של שקט.
יום אדום ואגרסיבי נדיר שיסתיים ביום רגוע למחרת. הלהבות נוטות להזין את עצמן, בדיוק כפי שימי דשדשת ורוגע נוטים להימתח על פני שבועות ארוכים.
הדינמיקה שמתחת לפני השטח
כדי להבין מדוע התנודתיות מגיעה בגלגלים רצופים, יש לנתח את הפעילות המוסדית ואת מבנה המערכת. ראשית, קיים גורם הסרבול המוסדי. גופים פיננסיים גדולים אינם מנהלים סיכונים בלחיצת כפתור אחת. יציאה מפוזיציות ענק או גידור של מיליארדי דולרים דורשים זמן, ומשתרעים על פני ימי מסחר מרובים תוך יצירת גלי משנה רצופים בשוק.
שנית, פועל בשוק אפקט הצימוד והאלגוריתמים. ירידה חדה אחת מקפיצה מיידית את סטיית התקן הגלומה (IV). זינוק זה מפעיל אוטומטית פקודות קטיעת הפסד (Stop−Loss), לצד אלגוריתמים של ניהול סיכונים המתוכננים לצמצם חשיפה כשהתנודתיות עולה. פעולות אוטומטיות אלו מייצרות לחץ מכירות נוסף, שמזין בתורו עוד תנודתיות.
תרגום התופעה ליתרון במסחר
במקום לנסות לנחש בדיוק מתי מועד ההתפרצות הבא, סוחרים מקצועיים מתמקדים בזיהוי משטר התנודתיות הנוכחי והתאמת האסטרטגיה אליו.
כאשר השוק נכנס למקבץ תנודתי, אסטרטגיות מבוססות שחיקת פרמיות (Short Volatility) הופכות למסוכנות בריבוע, שכן התנודות החדות עלולות לפרוץ את גבולות הסטטיסטיקה השגרתית. מנגד, מעבר לאסטרטגיות Long Gamma או מסחר בפריצות מנוצל הטירוף והמומנטום של השוק לפני שהלהבות דועכות בחזרה לרוגע.
כתבה הבאה